<h1>סנהדרין ל' ע"א</h1>
<h2>דף ב.</h2>
קשיא לי אני הסודר במאי פליגי שמואל ורבה בר חייא כיטספאה והני תנאי. דהא כולי עלמא מודו דחליצה כדין. כדאיתא [יבמות ק"ד ע"א] לימא דמר סבר מקשינן ריבים לנגעים ומר סבר לא מקשינן. ומסיק לא דכולי עלמא לא מקשינן, מיהו ריבים נינהו. ובפרק קמא דסנהדרין [ב' ע"א] דיני ממונות בשלשה. ובגמרא [ד' ע"ב] תנו רבנן דיני ממונות בשלשה ואם היה מומחה לרבים דן אפילו יחידי, ומסקינן התם דדיניה דינא ואפילו טעה ובלבד בשיקול הדעת. ואמר רבי אבהו התם [ב' ע"ב] שנים שדנו דיני ממונות דברי הכל אין דיניהן דין. ופליג עליה שמואל ואמר שנים שדנו דיניהן דין אלא שנקראו בית דין חצוף. ופליגי נמי תנאי בהא. רב אחא בריה דרב איקא אמר מדאורייתא חד נמי כשר דכתיב בצדק תשפוט עמיתך אלא משום יושבי קרנות.
והשתא מצות חליצה מאי היא, מדאורייתא בעינן שלשה כדתנן [יבמות ק"א ע"א] מצות חליצה בשלשה דיינין ואפילו שלשתן הדיוטות. מינו בעינן שיודעין להקרות כעין דיינין. כדמסקינן בגמרא. ותניא נמי הכי ודרשינן לה מקראי. ורבי יהודה דאמר (בפרק הדר) [בחמשה] ולדברי הכל בשלשה וגזירת הכתוב ואפילו לעכב. [כדתנן] [ק"ד ע"ב] חלצה בשנים או בשלשה ונמצא אחד מהן קרוב או פסול חליצתה פסולה. [רבי שמעון ורבי יוחנן הסנדלר מכשירין] ובגמרא [ק"ה ע"ב] אמר רב יוסף בר מניומי אמר רב נחמן אין הלכה כאותו הזוג. ופרכינן והא אמרה רב נחמן חדא זימנא דאמר רבא אמר רב נחמן הלכה מצות חליצה בשלשה צריכה דאי איתמר בהא הוה אמינא ה"מ לכתחילה אבל דיעבד אפילו תרי נמי קמ"ל. ואי אשמעינן בהא ה"א הני מילי דיעבד אבל לכתחילה בעי ה' קמ"ל, אלמא מצות חליצה לעכב בג'.
ותנן נמי בשלהי פ"ב דיבמות [כ"ה ע"ב] מיאנה או שחלצה בפניו (לא) ישאנה מפני שהוא ב"ד, ובגמרא טעמא דב"ד דהיינו שלשה הא בתרי לא וכו' עד היא גופא קמ"ל לאפוקי ממ"ד מיאנה בשנים קמ"ל בשלשה דומיא דחליצה. ובפרק ב"ש [ק"ז ע"ב] נמי פסיק רב נחמן דאין הלכה כרבי יוסי ב"ר יהודה וכרבי אליעזר ב"ר שמעון שמכשירין מיאון בשנים. ומייתינן לה נמי להאי פיסקא [בפרק] מצות חליצה [ק"א ע"ב]. הרי ביררנו כי חליצה ומיאון שוין לענין בית דין של שלשה.
ותנן נמי התם בשלהי כיצד אשת אח [כ"ה ע"ב], מיאנה או שחלצה ישאנה. וקתני רישא החכם שאסר את האשה בנדר על בעלה הרי זה לא ישאנה מיאנה וכו'. ובגמרא אסיק ומשום חשד לא ישאנה (דביחיד) [וביחיד] מומחה מוקמינן למתניתין. דאמר רב יהודה א"ר יוחנן דהפרת נדרים ביחיד מומחה. אבל מיאנה או שחלצה בפניו ישאנה מפני שהוא בית דין, ואפילו מומחה יחידי. משום דאין ממאנין ואין חולצין בפניו עד שיהיו שלשה. כדמסקינן בפרק בית שמאי ביבמות [ק"ו ע"ב]. דתניא בית שמאי אומרים בבית דין ובית הילל אומרים בבית דין ושלא בבית דין. ואלו ואלו מודים שצריך שלשה. רבי יוסי ב"ר יהודה ורבי אלעזר ב"ר שמעון [מכשירין] בב'. ואמר רב יוסף בר מניומי אמר רב נחמן אין הלכה כאותו הזוג.
ותימה דבדיני ממונות כתיבי שלשה כדאיתא [בסנהדרין] [ב' ע"ב] ואפילו הכי אמר שמואל שנים שדנו והן הדיוטות דיניהן דין אלא שנקראו בית דין חצוף. דאי במומחה אפילו יחיד נמי דבהא אפילו רבי אבהו נמי מודה. ולרבי אבהו נמי כיון דבתלתא כתיבי יחיד מומחה מנלן. והא עירוב פרשיות כתוב כאן. והתם מומחין נינהו. ואם משום בצדק תשפוט את עמיתך, דאפילו יחיד [משמע], הא רבי אבהו לית ליה מקראי, אי לאו משום נעילת דלת. דומיא דשלשה הדיוטות. דשמואל לא קשיא כולי האי. דאיכא למימר תלתא בעינן משום שיקול הדעת. וכי לא פליגי דייני איכא למימר דבמקום תלתא קיימי וכתלתא דמו. אלא דרב אחא בר איקא תימה (הכי) [היכי] מוקי למשנה וברייתא דכולי עלמא תלתא בעינן. וכי רב אחא בריה דרב איקא מוקי לקראי בהדיוטות, וקרא דבצדק תשפוט את עמיתך ביחיד מומחה. ואי קסבר אין עירוב פרשיות כתוב כאן (אלא) [ולא] בעינן תלתא מומחה אלא בגזילות וחבלות, אטו דכולהו תנאי לית ליה. ותו דתניא אם היה מומחה לרבים דן אפילו יחידי דמדאורייתא (לא) בעי מומחה.
ותו לרבי אבהו (ואמר) [דאמר] שנים שדנו אין דיניהן דין, כיון דאין דיניהן דין לכולי עלמא, וחליצה היינו דינין אמאי איצטריך למיכתב בחליצה תלתא. ונראה לי דאפילו יחיד מומחה ממעט. ולא ידענא מנלן לרבי אבהו דיחיד מומחה דן, או מדרבנן או מדאורייתא. דמדאורייתא מנלן. בשלמא קיום שטרות בשלשה, משום דלא ליהוי כעדות אלא כבית דין. כמו שפירש רש"י דאפילו יחיד מומחה דדן דיני ממונות ומיפר נדרים, בקיום שטרות לא מצינו פחות משלשה משום האי טעמא. ואפילו שנים דלשמואל דיניהן דין לקיום שטרות תלתא בעינן. כדאיתא בפרק שני דכתובות [כ"ב ע"א] ובפרק זה בורר
